כסף אמתי, G-עטיפות ממתק ו E-עטיפות ממתק



נכסים לא ריאליים, האם אלו נכסים או לא? ובעלות אינטלקטואלית, האם זו בעלות או לא? מה לגבי מטבעות קריפטוגרפיים, האם הם כסף או לא? אלו הם נושאים רציניים שגם בהם עוסק מדע הכלכלה. כתבה זו, מוקדשת לתופעת המטבעות הקריפטוגרפים ככלל ובביטקוין בפרט, מזווית הראיה של האסכולה האוסטרית בכלכלה. נענה על השאלה הבסיסית: האם מטבעות קריפטוגרפים, הינם כסף אמיתי?
ישנה דעה שלפיה ההתפתחויות הטכנולוגיות שינו לא רק את שיטות ייצור המוצרים, מתן השירותים ואת התקשורת בין האנשים, אלא גם את חוקי הכלכלה. התומכים בדעה זו, חושבים שהתפתחות של כל דבר עם תוספת של E (לדוגמא e-government, e-money, e-commerce) הפכה את הגישה הכלכלית הישנה ככלל ותיאוריית הכסף בפרט לדינוזאור. שיחות כאלו, החלו בסוף שנות ה-90, כשבכלכלה העולמית, התנפחה באופן פעיל "בועת-E" הלא היא בועת הדוט.קום. באותה התקופה, חברות רבות שהיו קיימות רק בעולם הווירטואלי, היו שוות יותר מגופים מסחריים עם נכסים ריאלים רבים ועם מוניטין של יצור מוצרים ומתן שירותים.
10-15 שנים לאחר קריסת החברות שניפחו את בועת ה-e - בועת הדוט.קום, החלו בעולם לתפוס תאוצה רשומות אלקטרוניות שונות, רצף וירטואלי של ספרות. הם קיבלו שם של מטבע קריפטוגרפי, או: "כסף אלקטרוני". אבל דבר אחד הוא לקרוא לתופעה מסוימת "כסף", ודבר אחר הוא להיות כסף באמת. 

כסף אמתי ותחליפי כסף

כסף - זה מוסד חברתי חשוב מאוד, מוסד אבולוציוני, שהינו תוצאה של עסקאות חליפין מרצון בהיקף רחב מאוד במשך תקופת זמן ממושכת, שהינן תוצאה של הערכות שיפוטיות, העדפות ותועלת. לפני שחומר מסוים (מוצר), יהפוך לכסף, המוצר הזה חייב להיות בעל היסטוריה של יחס חליפין. כסף - זה לא מה שנוצר על ידי שליט, פרלמנט או בית משפט. כסף - זה לא פרויקט של אליטות, מרכז פוליטי, פרופסורים, או אנשי דת. כסף זה מוסד דמוקרטי לאומי, שנוצר ללא כוונת-תחילה על ידי אדם-פועל[1] (HOMO AGENS - נא לא להתבלבל עם קריקטורה שלא קיימת בשם HOMO ECONOMICUS). 
[1] הערת המתרגם: באסכולה האוסטרית, כל אדם הוא אדם פועל (homo agens), על מנת לספק את הצרכים שלו. בהשגת מטרותיו, הוא יכול גם למקסם תועלת (economicus), אך זאת לא מטרה הראשית שלו. מסיבה זו, אדם פועל הוא תמיד רציונלי, אך רציונליות זאת היא סובייקטיבית בהתאם לצרכיו של האדם הפועל.
במשך אלפי שנים מתכות מסוימות הקלו על יחסי החליפין. אנשים שהשתמשו במתכות הללו, לא שמו לעצמם מטרה ליצור כסף. הם פשוט היו מצמצמים את הוצאות החליפין (הוצאות הטרנזקציה), היו ממקסמים את המערכת האישית לניהול סיכונים, הם פעלו במסגרת סדר ערכים סובייקטיבי ופנימי, הם פעלו במסגרת שדה הידע הייחודי של עצמם.
כחלק מההיסטוריה, "מתחלקים בהון שלא שייך להם" (פוליטיקאים ופקידי ממשלה), לא היו ממציאים כסף. הם רק היו שולטים, הם היו קובעים מונופול על מוסד חברתי שכבר היה קיים. הם היו מעוותים אותו, אונסים אותו ומדרדרים אותו. הם היו אוסרים על פעולות חליפין מסוימות, היו קובעים משטר לשימוש בכסף אחר, בשטח תחת שליטתם, היו עוסקים בזיוף כסף ומבטלים את התחייבותם.
בנוסף לכך, אותם המתחלקים בהון שלא שייך להם והתאורטיקנים שלהם היו מאשימים במשברים פיננסיים ואינפלציה את האנשים העשירים, את המלווים ואת הסוחרים.
תהליך של הפיכת כסף לעטיפות ממתק, נמשך לאט, בגלל שממשלות פוחדות לבטל את המוסד הלאומי, הדמוקרטי והחופשי ביותר.
בהתחלה, הם היו יוצרים בנקים מרכזיים. הם אמרו לאנשים שזה נועד למנוע משברים ולסייע בייצוב המחירים. בפועל - זה היה כדי לקבל הלוואות בתנאים שמתאימים למתחלקים ולצרכני ההון שלא שייך להם, במקום בתנאים של השוק החופשי.
ההיגיון היה פשוט: אנחנו אליטה אקדמית ומדעית, ביחד עם פוליטיקאים ופקידים אחראיים, הוגנים וטובי לב נכוון את הכסף למקום שבו הוא עובד טוב יותר ובאופן אפקטיבי יותר למען החברה כולה ולא רק למען האנשים העשירים.
ניתוק הקשר בין זהב כתקן חומרי ולשטרות ולכלים האחרים שהונפקו על בסיס הזהב, החל להתרחב. הנפקת ניירות "ערך" שמבוססות על אמון תפסה תאוצה. האמון היה כלפי מוסדות וארגוני הממשל.
הם עבדו בגל שלהם, כדי לייצר הון משלהם. חלקם בשביל הכסף וחלקם בשביל דוידנדים פוליטיים.
השפל הגדול, היה תוצאה ישירה של הרס מוסד הכסף ולא פתח את עיניהם של המתחלקים בהון שלא שייך להם. להפך - הוא שימש כסיבה להרחבת השליטה של הממשלות על הכסף ועל העולם הפיננסי.
הקשר בין זהב וכלי תשלום נחלש יותר ויותר. לקראת סוף שנות ה-60 נעלם לחלוטין. כסף בדמות של מוסד חברתי שנוצר ללא כוונת-תחילה כתוצאה מעסקאות חליפין שבשוק החופשי של אנשים-פועלים במשך תקופה ממושכת, נהרס באופן מוחלט וסופי. במקומו, הופיע תחליף של כסף מטעם הממשלה שהפך למונופול בשוק הכסף.
למה שאנשים קוראים היום כסף, הוא בפועל רק שטרות חוב של בנק מרכזי. זה מוסד שונה באופן עקרוני ממוסד הכסף שהופיע כתוצר אבולוציוני של עסקאות החליפין בין אנשים.
נציין את ההבדלים העיקריים בין מוסד אבולוציוני של "כסף", ולבין המושג "כסף", שמשמש ככלי מונופוליסטי (לאמצעי חליפין) ולכפיית הממשל. נקרא להם עטיפות ממתק ממשלתיות, או G-עטיפות ממתק. במדע הכלכלה הם נקראים פשוט "כסף פיאט".
  1. היווצרות. כסף בעל בסיס של סחורה. משפט רגרסיית[2] הכסף של מיזס, תקף ומדויק. כסף הוא תוצר אבולוציוני, מבוזר ולאומי שנוצר כתוצאה מפעולות ללא כוונת-תחילה של האדם הפועל.
    G-עטיפות-ממתק מופיעות לפי החלטה של מתחלקים בהון שלא שייך להם, לפי מחיר שנקבע באופן אדמיניסטרטיבי. הם פרויקט מרוכז, מהפכני, ואליטיסטי.
  2. מקור לערך (לתועלת). לכסף יש ערך, שהוא נקבע בהתאם להיסטוריית פעולות החליפין החופשיות שהתבצעו באמצעות כסף מוצרים ושירותים.
    "השיפוט הסובייקטיבי של הפרטים – הוא הבסיס לתהליך הכלכלי של הקניית ערך לכסף ולכל המוצרים האחרים."
    עלותם של     G-עטיפות-ממתק מושפע לא רק מפעולות חליפין בין האנשים, אלא גם מדעתם של המתחלקים בהון שלא שייך להם. לעתים קרובות, הם חוסמים את השיפוט הסובייקטיבי של האנשים ומחליפים אותו בשיפוט ובערכים שלהם. זו דוגמה של הקניית ערך "מלוכלך".
  3. ביקוש לסחורה, שתפקדה ככסף: הומוגניות, בר-חלוקה, בר-תחזוקה, ניידות, מוכרות וביטחון. השימוש בזהב בתור כסף החל בגלל שזהב יותר מכל חומר ומוצר אחר, היה מתאים לדרישות הללו. זהב היה מצמצם את הוצאות ההעברה, היה מקטין את הסיכונים של שימוש בו כאמצעי בפעולות חליפין. G-עטיפות ממתק – אלו הן רק שטרות חוב המבוססות על אמון כלפי המתחלקים בהון שלא שייך להם. הם רק מחקים כסף ולא עומדים בדרישות של האדם הפועל כלפי אמצעי החליפין, שהפך לכסף. הם מוגבלים מאוד באמצעות ההשפעה של גורם מרכזי – השיפוט הסובייקטיבי של הפרטים.
כל הטענות הללו, עם הבדלים קטנים, מתייחסים גם ל E-עטיפות-ממתק. גם להם ניתן לקרוא שטרות חוב אלקטרוניים פיאטים.
[2] הערת המתרגם: תיאור משפט הרגרסיה מספרו המתורגם של "פעולה אנושית" – "אם נעקוב אחרי כוח הקניה של הכסף לאחור שלב אחרי שלב, לבסוף נגיע לנקודה שבה החל השימוש של המוצר הנדון כאמצעי חליפין. בנקודה זו ערך החליפין של אתמול נקבע באופן בלעדי על ידי הביקוש הלא מוניטרי – התעשייתי – שמוצג רק על ידי אלו שרוצים להשתמש במוצר זה עבור שימושים אחרים מאשר כאמצעי חליפין." 

אלטרנטיבה ל G-עטיפות-ממתק: כסף אמתי או E-עטיפות-ממתק

G-עטיפות-ממתק הפכו לכלים עוצמתיים מאוד בשביל חלוקה של משאבים ונכסים מחדש. הם משמשים כמקור לעיוות מבנה ההון[3], צמיחת הגודל והסמכות של הממשלה ועיוות העיקרון הבסיסי של אחריות אישית.
[3] הערת המתרגם: מבנה הון – באסכולה האוסטרית, הון יצרני הוא לא הון אחיד של (1-δ)K( (במודל סולו), אלא ישנו מבנה ייצור שבנוי מאורך - שרשרת ייצור מושהית בזמן (כדי לייצר לחם צריך קמח, כדי לייצר קמח צריך חיטה, כדי לייצר חיטה צריך כלי לעבד אדמה > ייצור מתכת > כלי לייצור מתכת וכן הלאה) ומרוחב – מוצרים שמשלימים את עצמם בתהליך היצור (קמח+ תחנת קמח+ עבודה של מפעיל תחנת הקמח). לפי בהום בווארק, הזמן למעבר בין חוליות בשרשרת, עד לייצור מוצר צריכה (החוליה האחרונה) הוא זה שיוצר את הריבית וקשור לתשואה. לפי מיזס, התערבות בתהליך הזה, מעוות את שרשרת הייצור, באמצעות הוספת חוליות מלאכותיות (פרויקטים הופכים לכדאיים בטרם זמנם). המצב הזה יוצר פרויקטים שמתגלים כהשקעות שגויות מאוחר יותר וגורמות למשבר פיננסי באמצעות קריסת חלק ממבנה היצור.

G-עטיפות-ממתק יצרו אשליה של אי-קיום מחסור במשאבים אצל הממשלה, שלעולם לא תפשוט רגל. הם הפרידו באופן מלאכותי בין הכלכלה הפיננסית לבין כלכלת היצרנים של מוצרים ריאלים.
עוותו באופן גס האינדיקטורים האוביקטיביים שמשמשים לאדם הפועל כציוני-דרך בקבלת ההחלטות. הם הפכו לכלים של ניהול מלחמות בין מטבעות שונים ופרוטקציוניזם גס. כלומר הפכו למרכז של מדיניות "גרום לשכן שלך לפשוט רגל" (beggar-thy-neighbour). בלי המונופול הממשלתי ל G-עטיפות ממתק, היה כמעט בלתי אפשרי להוביל כלכלה עולמית ומדיניות נפרדת עד למצב של משברים כרוניים, אבטלה, כיסי עוני, עבודה על גמלאים ומלחמה בין עשירים לעניים.
כל מתחרה ל G-עטיפות-ממתק – זה טוב. אפילו אם ל G-עטיפות ממתק מסוימים (שקל, דולר וכד') ישנם מתחרים של G-עטיפות-ממתק אחרים (יין, לי"ש וכד').
אפילו אם יש מתחרה ל E-עטיפות-ממתק כפרויקטים פרטיים, מרכזיים או מבוזרים, הממלאים פונקציה של כסף, או יותר נכון ממלאים פונקציה אחת בסיסית – משמשים כאמצעי חליפין/תשלום, שממנה נגזרות פונקציות אחרות.
ביטקוין, כמו גם 200+ רשומות אלקטרוניות אחרות, זה E-עטיפות-ממתק וממש לא כסף. אפילו שימוש במילה coin, במילת bitcoin הוא מטעה, היות ומטבעות, כמו כסף אמתי, היו בעלי משקל של זהב (או כסף) מסוים.
ברשומות קריפטוגרפיות, אין שום בסיס ריאלי, בעולם האמתי והמטאפיזי. זאת רשומה אלקטרונית שמבוססת על אמון - trust-based-e-note.
E-עטיפות ממתק – זה פרויקט אליט, כסף – לאומי.
E-עטיפות ממתק – זה פרויקט מהפכני, כסף – אבולוציוני.
E-עטיפות ממתק – הוא פרויקט על בסיס נכס לא חומרי – אמון – שצריך להיווצר, בהתאם לייחודיות של "ייצור", החלפה, חשבונאות ושליטה. למעשה, מדובר באמון בתוכנה ממוחשבת. בסיס הכסף – זה מוצר ייחודי (מתכת).  
E-עטיפות-ממתק – פועלים רק במצבים מסוימים (עם מחשב, חשמל וכד'). הוא נשלט בקלות על ידי ממשלה (איסור, מעצר, מניעת גישה לאמצעי בקרה, רגולציה). כסף ממלא את הפונקציות שלו, בגלל שהוא עומד בשש דרישות לקלות של אמצעי חליפין.
E-עטיפות-ממתק (ביטקוין ורשומות אלקטרוניות אחרות) – הוא אתגר בשביל G-עטיפות-ממתק, אבל ממש לא שיקום של הכסף כמוסד חברתי אבולוציוני.
E-עטיפות-ממתק, בדיוק כמו G-עטיפות-ממתק, יכולות למלא פונקציות שונות עם מידת הצלחה מסוימת. מדד לערך? כן, אנחנו התרגלנו להערכת מוצרים ושירותים בדולרים או ביורו, הרבה פחות בביטקוין, או E-עטיפות-ממתק אחרים. G-עטיפות-ממתק של מדינות מפותחות, הינם בשימוש רחב, כאמצעי חליפין ותשלום. ישנו שימוש קטן יותר בחברים המקבילים שלהם שהינם ניתנים להמרה. שווי ההון של E-עטיפות ממתק, מסתכם לשווי של 135 מיליארד דולר (לרגע כתיבת הכתבה), בעל נפח של אספקה כספית עולמית על סך 60$ טריליון ועלות של ניירות ערך ונכסים של עוד בערך 600$ טריליון.
G-עטיפות ממתק העיקריים ($ - דולר, במידה קטנה יותר יורו, יין וכו') ממלאים פונקציה של כסף עולמי (אזורי). E-עטיפות ממתק, פופולריים בעיקר בקרב קבוצה קטנה של אוכלוסיית כדור הארץ. ולכן תביעות לכסף עולמי אינן מבוססות.
האם אפשר להרוויח על E-עטיפות-ממתק? בטח שאפשר. בדיוק כמו על כל מוצר או שירות, שמאופיין על ידי נדירות, בעל ביקוש ועם יכולת לשמש כאמצעי להקלת חליפין ותשלום. תחליפי כסף[4] כאלה יכולים להיות בולים, יין, מכוניות נדירות, תמונות וכד'. גם כלים פיננסיים (כגון מניות, אגרות חוב ושטרות חוב מורכבים), יכולים לשמש כתחליפי כסף. אך יכולת למלא פונקציה כזאת לא הופך אותם לכסף.
[4] הערת המתרגם: יש להבדיל בין מוסד הכסף, לבין תחליף לכסף. מוסד הכסף, כמו כל מוסד אחר, הוא מסורת שכוללת מנהגים, שנוצרו באופן אבולוציוני (כך שהמנהגים המתאימים ביותר שרדו). לעומתו, תחליף לכסף יכול להיות כל דבר – גם אם זה קמח או אורז, או אפילו בקבוק וודקה שהיה בשימוש כתחליף כסף, ברוסיה של שנות ה-90, אחרי התפרקות של ברית המועצות.

האם צריך להפוך את ביטקוין וE-עטיפות ממתק אחרים לחוקיים? ברור! באופן מלא, מי שרוצה – שישתמש. לממשלה אין שום זכות לאסור על אף עסקת חליפין חופשית בין אנשים-פועלים, שמתבצעת במסגרת זכויות הקניין שלהם. כל אדם, בעל הזכות להנפיק כל כלי ולהציע אותו כאמצעי חליפין לאנשים אחרים. אחדים הופכים מיילים (miles)[5] לאמצעי חליפין, אחרים קופוני-הנחה, ואחרים אגרות חוב על שמם וכד'. מישהו משווק באופן מוצלח יותר את הכלים שלו ומישהו אחר פחות מצליח בזה. היופי הוא בגיוון, בחופש הבחירה ובאחריות האישית. לכל אדם יש הזכות לטעות, גם בכניסה לפירמידות פיננסיות, שמשמשות או מתכוונות לשמש כפונקציות נפרדות לכסף. אבל חשוב יותר, בשביל הרס המונופול של הממשלה על G-עטיפות-ממתק ושיקום מוסד הכסף האמתי, יש לבטל את מונופול הממשלה על שימוש בזהב, לבצע לגליזציה ליצירת כסף פרטי על בסיס תקן הזהב, לתמוך בתחרות פתוחה עבור כסף אמתי (החדש), G-עטיפות-ממתק ו E-עטיפות-ממתק.
[5] הערת המתרגם: בחלק מהטיסות בארה"ב, נצברות נקודות בדמות מיילים (קילומטרים) לחברי המועדון של חברת התעופה ושניתנות למימוש מאוחר יותר.
הדרך לשיקום מוסד הכסף היא ארוכה. אף אחד לא יכול לדעת מה תהיה בחירתם של אנשים. אבל כדי שהבחירה הזו תהיה מדויקת, חופשית ולאומית ככל האפשר, חשוב לספק תנאי תחרות פתוחה בין כסף אמתי, G-עטיפות-ממתק ו E-עטיפות-ממתק לתקופה מינימלית של 25 עד 30 שנים. לגליזציה של מגוון מטבעות תאפשר סוף סוף להחזיר לכסף את המשמעות המקורית שלו ובפעם הראשונה להגיע למבנה הון והעסקה טבעיים.

אילו הייתי מומחה VIP בתיאוריה של התערבות ממשלתית כללית

אין ספק, שבעלי האידיולוגיה והמתכננים של גישת ההתערבות הממשלתית הכללית, מבינים את המבוי הסתום והנחיתות שאליהם מובילה המדניות המוניטרית והפיסקאלית הנוכחית.
גם חובותיהן של מדינות מפותחות, לא יוחזרו. מומחי VIP להתערבות (רוב הכלכלנים של היום, שתומכים ברעיון של כשלי שוק וצורך בהתערבות בשוק החופשי) בטח כבר עוסקים היום ב"אסטרטגיית היציאה"[6], כמו שעסקו בתחילת המאה ה-20: קבוצה של בנקאים אמריקאים, חשבה כיצד להיפטר מהמשמעת והשוויוניות של תקן הזהב, הם המציאו את ה-FRS (מערכת רזרבה פדרלית). במשך זמן-מה הכל התנהל כשורה, אלא שבשוק ההון של סוף שנות ה-20, ה"פחד להפסיד" וה"פחד לפספס" שיחקו תפקיד. תקן הזהב עדיין הפריע להם. קיינס וחבריו הציעו לרוזבלט אסטרטגיה חדשה, שהיתה כיוון לאונס של הקפיטליזם והחופש באמצעות ערכת כלים של התערבות. אכן נהיה קליל יותר, אבל כעבור זמן קצר הבעיות החמירו עוד יותר. מלחמת העולם השנייה הסיטה את תשומת הלב של הציבור ואפשרה כניסה לחובות ויצירת ממשלה גדולה באופן חוקי. בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70, ארצות הברית הרסה כל תקווה לאלו שעוד האמינו בקשר שבין הדולר לזהב[7]
[6] הערת המתרגם: ראה לדוגמא בזל I, II, III
[7] הערת המתרגם: בשנת 1971 – לאחר כשלונו של הסכם ברטון-ווד, הנשיא ריצ'רד ניקסון ביטל את תקן הזהב "באופן זמני". אופן זמני זה, נמשך עד לימינו אנו.

 המתערבים הבטיחו לנו עת בלי משברים, ובפועל כמותם ותדירותם רק גדלה. לטובתם (של המתערבים) התקיים עולם מקביל בברית המועצות. למזלם, אפילו ההתערבות הממשלתית העוצמתית של אירופה וארצות הברית תחת  דגל הנאו-ליברליזם, היה נראה כיישום של חופש ברוח הקפיטליזם.
דרך אגב, השימוש במושג נאו-ליברליזם, לצורך תיאור מדיניות התערבות "חדשה" – היה ניסיון עוצמתי של הפרכת אויב תאורטי ורעיוני של האסכולה האוסטרית בכלכלה, כמדע של כלכלה אמתי.
השמחה מכישלון המערכת הסובייטית לא נמשכה זמן רב. הגיעה העת של התפוצצות בועת הדוט.קום. לא עבר עשור ואגרות חוב נכסי נדל"ן קרסו וגררו עימם סקטורים אחרים. עלות הכסף הפכה לשלילית, בנקים מרכזיים וממשלות יצרו סינדיקט הצלה (עזרה של אחד לשני) למקרה של התרחשויות סדרתיות של "שוק שיצא משליטה". עשרות טריליונים של דולרים הופנו לעידוד צמיחה כלכלית והצלה של מבנים מסחריים, שברמה לאומית ובין לאומית הוכרזו כ"too-big/important-to-fail". זה לא עזר.
אני חושב שאיפשהו עמוק בתוך התמנון הממשלתי, מומחי הVIP, צפו בחרדה אחרי התפתחות המאורעות ב-15-20 שנה האחרונים. הם עומדים היום לפני כמה משימות מאוד מורכבות. הם מבינים של"תיקונים" באמצעות ההקלה הכמותית, ביוב השקעות בפרויקטים ממשלתיים, עידוד תשתיות  וצריכה לא עזרו. הכלכלה יותר מדי חולה, יותר מדי מעוותת ויותר מדי מבודדת ממידע אובייקטיבי של השוק. חייבים קתרזיס עוצמתי.
מומחי VIP של התערבות רוצים לפתור את הבעיות הבאות:
  1. למצוא שעיר לעזאזל. כלומר להפוך את האשם בשפל הגדול של מאה ה-21, קפיטליזם, שוק חופשי ויזמים קמצנים. מהמקום הזה מגיע תיוג של ארצות הברית והאיחוד האירופאי – הם יותר מדי חופשיים, יותר מדי קפיטליסטים ואגואיסטים. בפועל, כמעט ולא קיימות מדינות קפיטליסטיות טהורות וזה בטח ובטח לא ארצות הברית או המדינות של האיחוד האירופאי.
  2. לשמור על המונופול הממשלתי לכסף. אולי ברמה הבינלאומית, אולי בתור E-עטיפות-ממתק במקום G-עטיפות-ממתק. היות והמונופול הממשלתי על כסף הוא חשוף וידוע לכולם, יהיה קשה להסתיר את הכשל שלה. מסיבה זו מומחי VIP, המציאו שיטה להסיח את תשומת לבם של אנשים מהשיקום של הכסף האמתי (תקן הזהב). הופיעו E-עטיפות-ממתק. בכוונה קראו להם "מטבעות" והנפוץ ביותר אפילו מכיל את המילה coin בשמו.
הפרויקטים האלו משווקים כחלופה אמתית ל G-עטיפות ממתק, כפרויקט של חופש, ביזור ואנטי ממשלתיות. כאילו זהו! אין חזרה לתקן הזהב. חוקי הכלכלה השתנו. Bitcoin הוא תקן הזהב החדש של עת האינטרנט והעת של כל מה שיש לו תוספת של E.
לוחמים אמתיים בתמנון הממשלתי נכנסו לפרויקט הזה. טכנולוגיות חדשות של "בלוקצ'יין", "מיינינג", מיסטיות המייסד, שערים, תחזיות – הכל כמו אצל G-עטיפות-ממתק, רק עם התקדמות אנטי מוסדית, של חופש וקפיטליזם חדשים. הופיעו תחזיות שמשגעות את הדמיון ומעוררות קמצנות תוך נטרול זהירות, של "ביטקוין ב-40$ אלף".
המחיר של E-עטיפות-ממתק עולה כמו משוגע. המילה bitcoin מגיעה לקהל רחב. כאילו – הנה המהפכה הקפיטליסטית בפעולה. האם מישהו באמת חושב שמומחי VIP של התערבות, יאפשרו לקבוצה קטנה של אנרכו-קפיטליסטים וספקולנטים להרוס את המערכת שהם ייסדו וטיפחו בזהירות רבה במשך 100 שנים? מערכת שלא רק שהעניקה להם עושר וכוח, אלא גם יכולת להפוך את החובות שלהם עצמם לחובות לאומיים ולהעביר את ההוצאות אל משלמי המסים ומחזיקי G-עטיפות-ממתק.
ההתנהגות של מומחי הVIP של ההתערבות היא צינית ופרגמטית מנקודת המבט של השגת המטרה העיקרית: שמירה על המונופול הממשלתי לכסף. הם רוצים לערב ב E-עטיפות-ממתק יותר ויותר אנשים ככל האפשר, כדי להסיט את החברה והעסקים מהצרות הענקיות שהם יצרו באמצעות G-עטיפות ממתק. כשהמערכת של G-עטיפות-ממתק תקרוס – וזה רק עניין של זמן – יהיה זה הגיוני שמומחי הVIP של ההתערבות יתנהגו כך:
  1. הם יודו בנחיתות ובחולשה של המערכת שנבנתה באמצעות G-עטיפות-ממתק. ברור שיהיו שעירים לעזאזל בצורה של עשרות מיליארדרים, קרנות גידור וספקולנטים קמצנים אחרים.
  2. הם יביעו מוכנות להשתמש בטכנולוגיות מודרניות (בלוקצ'ין) לצורך חיסול חסרונות המערכת של G-עטיפות-ממתק. אנחנו האזרחים צברנו ניסיון בE-עטיפות-ממתק ועכשיו קיים הידע, איך לא לאפשר למשברים פיננסיים להתרחש. הטכנולוגיות החדשות יעזרו לנו, הן יציעו למדינות שלהם, או אפילו ברמה בינלאומית את ה G-עטיפות-הממתק החדשים, אבל בלי נגישות לזכרון העבר.
  3. בתירוץ למלחמה נגד פושעים, מחבלים וכד', הם יאסרו על E-עטיפות-ממתק הקיימים כיום, או פשוט יהפכו את תנאי ההעברה לבלתי נסבלים עבור bitcoin וחבריו, כמו שבזמנו אסרו בארצות הברית על השימוש החופשי של אזרחים בזהב.
  4. פתאום יופיע הממציא האמתי של bitcoin ויתמוך בסדר הכספי החדש.

ביצוע העברה של נכסים מ G-עטיפות-ממתק הבעייתיים של היום, ל G/E – עטיפות ממתק החדשים: בידי ממציאי הסדר הכספי החדש יהיו אפשרויות עצומות. על רקע פשיטות רגל מרובות, עוני מתרחב, איבוד כיוון מידע, מומחי VIP, שמתחלקים בהון שלא שייך להם, ימירו את הנכסים שלהם לצורה הכי נזילה במעבר ל G/E – עטיפות ממתק חדשים.
שמירה על תפקיד פעיל וכוללני של הממשלה בכלכלה: מומחי VIP להתערבות ישתמשו בטריקים של מלחמת תקשורת, כדי להגביר פחדים ולעורר פוביות, כדי לגרום לאנשים לא להמר על השוק החופשי עם ממשלה קטנה, חופש מסחר, תחרות פתוחה וזכויות קניין.
משברים, בעיקר הענקיים שבהם, במיוחד היום, בזמן של פרסום חצאי אמת, בזמן שהביקוש להתערבות עצום, מסייעים לריכוז הכוח בידיהם של המתחלקים בהון שלא שייך להם. הם יחדירו הכנסה ללא תנאי (למען השוויון והאחריות החברתית), ישלטו בכל אגורה של הכנסות והוצאות (זכרון העבר יהיה אסור) ויעסקו בכיבוי שרפות בשווקים השונים באמצעות הכנסה של רשומות אלקטרוניות לא נחוצות. בעוד 20-30 שנה, מומחי VIP, יתחילו להשתמש במחשבי על. הם לא משתכרים, לא מתעייפים, לא טועים, לא נכנסים להריון, לא מקבלים שוחד ולא נוגעים באנשים החשובים, שהם אותם מומחי הVIP של ההתערבות.
כמה שזה לא פרדוקסלי, G/E עטיפות ממתק, יכולים לסייע לאנושות להכיר בגרסה החדשה של האח הגדול. הדרך אליו סלולה באמצעות G-עטיפות ממתק ו E-עטיפות ממתק. עץ ופאלי.
אך לא מדובר בבחירה אמתית – עץ ופאלי במקרה הזה, הם רק שתי מסיכות שונות של התערבות ממשלתית כללית. האופציה של הכסף האמתי, נשארת  הרחק מאחור.
ללא קשר באיזו טכנולוגיה וכלים, ישתמשו המתחלקים בהון שלא שייך להם ומומחי הVIP להתערבות, חוקי מדע הכלכלה, שנשמרת בצורה של האסכולה האוסטרית בכלכלה, נשארים תקפים. גישת הכסף והאשראי של מיזס[8], הייתה ונשארת מקלט למדענים אמתיים, גם בתחילת המאה ה-20 וגם בתחילתו של השפל הגדול של המאה ה-21.




תאריך פרסום של המקור: 23/08/2017
מחבר: ירוסלב רומנצ'יק, כלכלן, פרשן כלכלי מוכר, חוקר במכון מיזס, חתן פרס Liberty International (2003), Atlas Economic Research Foundation (2006-2007), Antony Fisher (2006) ומחבר של יותר מ-1000 פרסומים.
 מתרגם: אלכס סורקין
עורך: ביקש לא לפרסם את שמו
מקור: http://liberty-belarus.info/o-kapitalizme/ekonomicheskaya-teoriya/item/3891-nastoyashchie-dengi-g-fantiki-i-e-fantikit

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה שוק ההון כל הזמן צומח

תמונה
במשך 20 שנים האחרונות ( 1980-2000 ), ניתן לראות עלייה רציפה של הבורסה. עם זאת, עלות המניות של חברה ציבורית, לא קשורה בשום אופן למצבה הפיננסי בפועל. במצב נורמאלי, צריך להיות קשר הדוק מאוד בין עלות המניות של החברה ורווחיות שלה. נציג פרטים אודות הקשר הזה בדוגמא הבא. אם שימוש במכונה נועד לייצור חלקים, אז מכונה לא יכולה לעלות יותר מאשר סך החלקים שהיא מייצרת. בדומה לכך, גם עלות החברה ברמת העיקרון לא יכולה לעלות יותר מהרווח שנצפה מעלות התוצר העתידי שלה. לעיתים קרובות, קורה, שעלות המנייה לא מבוסס על הרווח הריאלי של החברה. מניה תמיד מוערכת או יקר מדי, או זול מדי. הבעיה היא לא בכך, שמחיר המניה גבוה, אלא בכך שעלות המניה לא קשורה למדדים הפיננסיים של החברה המנפיקה. כמובן, לא קורה שום דבר נורא מזה שמחיר המניות עולה, כי כאשר הכסף החדש מתפזר בכלכלה, מתחילה עליית מחירים הדרגתית, רווחי החברה עולים ובסופו של דבר עלות המניות. בתנאים האלה, עליית המחירים איננה סימפטום שצריך להדאיג, אלא בסך הכל משקפת את הפחתת ערך של הכסף. בשוק החופשי יכול לקרות מצב, שמניות של מספר רב של חברות, יהיו יקרות מד...
המשך לקרוא

כלכלה התנהגותית = אטטיזם פרוגרסיבי

תמונה
היום כשהכשלים של מיקרו-כלכלה כבר כל כך בהירים, המיינסטרים הכלכלי לאט ובזהירות מכוון את פניו לכיוון של כלכלה התנהגותית. הדוגמא הבולטת לכך, היא פרס נובל שניתן לריצ'רד טאלר, על תרומתו למדע הכלכלה. ממבט הראשון נראה כי מדובר בגישה מתקדמת מאוד, הרי כלכלה התנהגותית מבוססת על פסיכולוגיה שבעיקרון עלולה לתאר את התנהגותם של אנשים באופן מדויק יותר. אך זה כך רק ממבט ראשון. בפועל, כלכלה התנהגותית מסוכנת אפילו יותר מקיינסיאניזם. כפי שקיינס בזמנו סיפק תרוץ "מדעי" להתערבות הממשלה בפעולה אנושית חופשית, כך הכלכלה ההתנהגותית עושה את זה היום. אלא שבניגוד לקיינסיאניזם, הכלכלה ההתנהגותית עושה את זה בצורה "עדינה" יותר, אך לא פחות מזיקה לציבור. כדי להבין איך זה עובד, אני מזמין אתכם לקרוא את התזה של טאלר ולנסות להבין מה המטרה האמתית של הכלכלה ההתנהגותית.    
המשך לקרוא